הגירת קטינים
מה קורה כשהורה מבקש להגר למדינה אחרת עם קטין, שהינו ילד משותף, וזאת כנגד רצונו והסכמתו של ההורה האחר?
אין חולקים על זכות ההורה להגר מהארץ ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות ההורה המבקש להגר נאותה. השאלה העומדת לפתחו של בית–המשפט לענייני משפחה הינה מהי טובתו של הקטין במצב שנוצר?
כשם שעקרון העל, המנחה את בית–המשפט בעת קבלת החלטות הנוגעות למשמורתם ולמקום מגוריהם של ילדים הוא טובת הילד, כך גם בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון זה.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע, בין היתר, כי קביעת מקום מגורי הקטין הוא אחד מתפקידי ההורים (סעיף 15 לחוק) ואם ההורים לא הגיעו להסכמה בנושא זה, יכריע בעניין בית–המשפט "כפי שייראה לו לטובת הקטין" (סעיף 25 לחוק).
בית–המשפט לענייני משפחה לוקח בחשבון מגוון רחב של שיקולים וקשת רחבה של איזונים בין השיקולים השונים, ובכללם: דעתם ורצונם של הקטינים עצמם; יכולתם של הקטינים לבצע את המעבר; איכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים; היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים; נכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה; מסוגלות הילדים להיקלט בסביבה שאליה מתבקשת ההגירה ועוד….. אמות–מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.
ברוב המקרים, חוות–דעת מומחה הינה הכלי המרכזי המאפשר לבית–המשפט לענייני משפחה להכריע בשאלת טובתו של קטין. זאת, הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים. בדרך כלל, תאומץ חוות דעת המומחה אך בית–המשפט הוא שמכריע בסופו של יום.
בעמ"ש 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני מיום 26.11.19 פורטו העקרונות על פיהם יש לבחון תביעה לשינוי מקום מגורי הקטינים בכלל (לרבות בהגירה לחו"ל): שם צוין כי: השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם. השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר. יש לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. דהיינו: יש להישיר מבט לבחינת טובת הקטינים במצב שנוצר. בתי–המשפט הדגישו את זכותו של ההורה המשמורן להמשיך בחייו, לקבוע את מהלך חייו, להקים תא משפחתי חדש או לפתוח בדרך חדשה. בין היתר נלקחת בחשבון העובדה, כי הימצאות הורה משמורן במקום שבו הוא מרוצה ומאושר, משפיעה ישירות על הקטין ועל רווחתו.
בתלה"מ 51201-04-18 מיום 2.2.2020 קבעה כבוד השופטת תמר סנונית–פורר, כי על אף שאין צורך לבחון את השאלה האם המעבר המבוקש מוצדק והאם התנהגות האם נאותה, בנסיבות המקרה סיבת ההגירה לגיטימית. מעבר האם למדינה אחרת הינו מתוך רצון לשקם את חייה, לפתח את הקריירה שלה ולהיטיב עם התא המשפחתי החדש שנוצר לה ולקטינים ולא מתוך רצון לנתק את הקטינים מאביהם או להחליף את אביהם בדמות אב חלופית. זאת ועוד, על פי הפסיקה, לדעת השופטת, אין מקום לקבוע להורה האחד, כי הוא יכול למצוא אלטרנטיבה תעסוקתית, השכלתית או משפחתית על פי רצונו של ההורה השני.
יודגש, כי לצד בחינת טובת הקטינים בשאלת ההגירה, המתבססת על חוות–דעת מומחים, נבחנת מסוגלות ההורה המהגר להבטיח את המשך הקשר בין הקטינים לבין ההורה שנשאר בארץ בטרם תאושר ההגירה, ואף ניתנות הוראות הנוגעות להבטחת הקשר בין הקטינים להורה שנשאר בארץ.
עוד נוסיף, כי ניתן להבחין בשינוי מגמה לכיוון של מתן משקל לזכות האחאות כזכות עצמאית ונפרדת מן הזכויות ההוריות ואשר אף בה יש כדי להשפיע על בחינת סוגיית "טובת הקטין". אחאות משמעה שארות בשר מדרגה ראשונה, המתארת את היחס הפיזיולוגי בין בני אדם שנולדו להורה משותף. במקרים בהם מציאות החיים יצרה יחסי קרבה אמיצים, יש להכיר בקשרים עם אחים ואחיות כחלק מזהותו של הקטין וטובתו, ובתי המשפט נוטים ליתן אף לקשרים אלו מקום מרכזי בחייהם ובהתפתחותם האישית, הרגשית והמשפחתית של הקטינים.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי. ליצירת קשר