חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 חל על זוגות שנישאו לאחר יום 01.01.1974. החוק נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש של זוג נשוי במקרה של גירושין או פטירה של אחד מהם וזאת על–פי הסדר שנקרא הסדר איזון משאבים. על פי ההסדר, עם פקיעת הנישואין מחולק בין בני הזוג באופן שווה שוויו של כלל הרכוש שנצבר בין בני הזוג במהלך הנישואין, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. כך, שאם קיים הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לבן הזוג השני את גובה ההפרש, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי.
הנכסים עליהם חל הסדר איזון המשאבים יכולים להיות נכסי מקרקעין, חסכונות, ניירות ערך, כלי רכב וכדומה. בזכויות עתידיות כגון; פנסיה, ביטוח מנהלים, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וכיו"ב יחול האיזון רק לגבי הכספים שנצברו בהם בתקופה שבה ניהלו בני הזוג חיי שיתוף.
חובות, אשר נצברו במהלך חיי הנישואין ואשר ניתן לשייכם לתא המשפחתי, הינם חובות משותפים. לעומת זאת, חובות אישיים מובהקים, דוגמת חוב הימורים, הוצאה שהוצאה אגב בגידה וכיו"ב אינם בגדר חובות משותפים.
החוק קובע שנכסים שהיו שייכים לבן הזוג לפני הנישואין או שקיבלם בירושה או במתנה במהלך הנישואין וכן, גמלה או פיצוי בשל נזק גוף או מוות המשתלמים לאחד מבני הזוג, לא יחולקו בין בני הזוג. בנוסף, לא יחולקו נכסים שהוסכם בין הצדדים בכתב כי לא יהיו משותפים או שבית המשפט התרשם כי התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית.
נדגיש, כי במקרים בהם בני זוג חתמו על הסכם יחסי ממון, כללי ההסכם יחליפו את כללי החוק והם שיקבעו לגבי אופן חלוקת הרכוש.
על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 לא חל חוק יחסי ממון. על זוגות אלו וכן על ידועים בציבור שלא נישאו חלה חזקת השיתוף הקובעת, כי כאשר בני זוג מנהלים יחד אורח חיים תקין והתנהגותם מגלה מאמץ כלכלי משותף, קמה חזקה שכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים הינם בבעלותם המשותפת. חזקה זו קיימת כל עוד אין בין בני הזוג הסכם הקובע אחרת או אין כוונה אחרת המשתמעת מנסיבות העניין. למשל, מקרה בו בן זוג הפקיד את כספי הירושה שקיבל מהוריו בחשבון הבנק המשותף לזוג ובמעשה זה הביע את רצונו להחיל את חזקת השיתוף אף על כספי הירושה.
חלוקת רכוש יכולה לחול על נכסים עסקיים גם אם הנכס נוהל רק על ידי אחד מבני הזוג. וכן על "נכסי קריירה" כגון: אופציות, מניות, מוניטין לבעלי מקצועות שונים ששמם יצא לפניהם בחוגי המקצוע ובקרב לקוחות וכל נכס אחר שהושג במהלך עבודתו של אחד מבני הזוג. במקרים אלה, מדובר בפיצוי אשר יינתן לבן הזוג בגין תרומתו לפיתוח הקרירה, ההשתכרות וכושר ההשתכרות של בן הזוג השני, כך שבן הזוג אשר "ויתר" על התפתחותו אישית במהלך הנישואין לא יקופח בפירוק הנישואין.
נציין, כי במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, עומדים לרשותו כלים להגן על בן הזוג "החלש" בדרך של חלוקת רכוש שלא בדרך של "מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה" , לרבות לנכסים מסוימים ואף בדרך של מזונות משקמים וכך לצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי הממון בין בני–זוג.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי. ליצירת קשר
