הורות, משמורת והסדרי שהות
כאשר בני זוג שיש להם ילדים משותפים מחליטים להיפרד זה מזו, עליהם לקבוע מי מהם יקבל את המשמורת על הילדים וכן, להסדיר פרקי זמן קבועים וסדירים בהם ישהו הילדים עם כל אחד מההורים. בהיעדר הסכמה ביניהם, כל אחד מההורים יכול לפנות לבית המשפט או לבית הדין הרבני ולהגיש תביעה כדי שבית המשפט יכריע בשאלת המשמורת והסדרי השהות.
ניתן לתבוע: משמורת מלאה – כאשר רק הורה אחד הוא בעל המשמורת, הוא מחזיק בילדים ומטפל בהם ולהורה השני נקבעים מועדים בהם ישהו הילדים עמו –הסדרי שהייה.
או
משמורת משותפת – כאשר שני ההורים ביחד הם בעלי המשמורת והם מגדלים את הילדים בהיקפים שווים או כמעט שווים.
אם אין הסכמה בין ההורים לגבי המשמורת, העיקרון המנחה את בית המשפט או בית הדין הרבני הינו עקרון העל של טובת הקטין. לשם כך, בית המשפט נוהג להיעזר בתסקיר סעד – דוח הלשכה לשירותים חברתיים. במקרים בהם אין הסכמה לעולה מתסקיר הסעד וכן, במקרים בהם רואה בית–המשפט או בית–הדין הרבני שיש בכך צורך, מתמנה מומחה מטעם בית–המשפט על מנת לערוך בדיקת מסוגלות הורית. בדיקה זו מעריכה את כישורי ההורות של כל אחד מההורים ומסייעת בקביעה היכן ייטב לילדים להיות.
ככלל, על פי הכלל המשפטי של "חזקת הגיל הרך", בית המשפט יורה על מסירת ילדים עד גיל 6 לחזקת האם, מלבד בנסיבות מיוחדות. ההנחה הקיימת בבסיסה של חזקת הגיל הרך הינה, כי ילד עד גיל שש זקוק לטיפול והשגחה צמודים ולפיכך, עפ"י אותה ההנחה, מקומו הטבעי עם אמו. הנחה זו מתבססת בין היתר על תפיסה (הניתנת לסתירה) לפיה על פי רוב עובדת האם שעות פחותות מהאב, נמצאת שעות רבות יותר בבית ומקדישה זמן רב יותר לטיפול בילדים.
חשוב להבחין בין שני מושגים שונים: "אפוטרופסות" ו"משמורת ילדים":
אפוטרופסות הינה הזכות והחובה לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח–יד וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. צמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו וכן, הסמכות לייצגו.
נדגיש, כי גם לאחר הגירושין, נותרים שני ההורים אפוטרופוסים לילדיהם ללא קשר לשאלה מיהו ההורה המשמורן בחזקתו נותרו הילדים.
משמורת הינה הזכות להחזיק בילד.
הסדרי שהות
חלוקת זמני השהות והלינה, אשר בעבר נקראו "הסדרי ראיה", מהווה את אחד הנושאים המשמעותיים בסכסוכי גירושין הן בשל חשיבותה הרבה בבניית קשר הורה–ילד והן בשל השלכתה על סוגיית מזונות הילדים.
אין חלוקה אחת נכונה של זמני השהות ויש להתאימה לפרמטרים הייחודיים של אותו תא משפחתי. כגון; עזרה ממשפחה, חוגים, התארגנות בבוקר לעבודה, הסעות, עבודה במשמרות, מרחק מגורים מהמוסד החינוכי ועוד.
חלוקת זמני השהות, כשהיא נעשית בהסכמה בין ההורים, יכולה ללבוש מספר פנים וצורות. החל ממעבר יום יומי, דרך ימים ספציפיים או רצף של ימים. אף כשההורים אינם גרים זה בקרבתו של זה, יתכן והילדים יהיו יותר סופי שבוע אצל ההורה שאינו נמצא בקרבה למרכז חייהם, לרבות מוסדות החינוך שלהם, וזאת במקום במהלך השבוע.
האחריות על יישום זמני השהות חלה במלואה על שני ההורים יחד וכל אחד מהם בנפרד.
קביעות בנושאי משמורת והסדרי שהות, בין אם התקבלו בהסכמה ובין אם נקבעו בפסק דין, נתונות לשינוי בכל עת, על רקע שינוי נסיבות מהותי ובהתאם לטובת הילד.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי. ליצירת קשר