הסכם שלום בית ולחלופין– גירושין:

הסכם בכתב, אשר נערך כאשר הנישואין עלו על שרטון אולם הצדדים אינם משוכנעים באופן סופי וודאי, כי יש לסיים את קשר הנישואין. במקרה שכזה, קובעים במסגרת ההסכם תקופת ניסיון לשלום בית ומפרטים את אופן התנהלות הצדדים בתקופה זו בהיבטים הכלכלים, ענייני הילדים וכיו"ב. היה ושלום הבית לא יצלח, נקבע בהסכם גם אופן הגירושין, לרבות חלוקת הרכוש, משמורת הקטינים וחלוקת זמני השהות עמם, מזונות וכיו"ב. 

הסכם ממון:

הסכם בכתב, אשר נועד להסדיר את מערכת היחסים הרכושית בין בני–הזוג. על מנת ליתן להסכם ממון תוקף מחייב של פסק–דין, יש לאשרו בבית–המשפט לענייני משפחה או בבית–הדין הרבני. 
גם שינוי של הסכם ממון יש לערוך בכתב ולאשר באותה הדרך.  באם ההסכם נערך טרם נישואי הצדדים, ניתן לאשרו אף בפני נוטריון או אצל רושם הנישואין. על הגורם המאשר את הסכם הממון חלה החובה לבדוק, כי בני–הזוג חתמו על הסכם הממון או השינוי בו מתוך הסכמה חופשית, בהבינם את תוכן ההסכם, משמעותו ותוצאותיו. 

חשוב לציין, כי ישנן סוגיות אותן לא ניתן להסדיר בהסכם ממון חרף הסכמת הצדדים. כך, למשל, לא ניתן לקבוע בהסכם ממון הסדרים לאחר המוות. הסדרים כאלה יש לקבוע אך בדרך של צוואה.

הסכם הורות:

הסכם בכתב בין שני אנשים מאותו המין או ממינים שונים, המעוניינים להביא לעולם ילד משותף ולחלוק הורות משותפת, גם אם אינם בני זוג. הסכם ההורות מסדיר מספר אלמנטים בסיסיים בגידול הילד המשותף והחזקתו. הסכם ההורות יכלול את שם משפחתו של הילד, יקבע במשמורתו של מי יהיה הילד, מהם הסדרי השהות של ההורה הלא–משמורן, יסדיר את מזונות הילד, יכלול הסדרים הנוגעים לגידולו וחינוכו של הילד, יבטא הסכמה בדבר מרחק בין בתי מגורי ההורים וכיו"ב. 

הסכם הורות יש לאשר בבית–המשפט לענייני משפחה, אשר נותן להסכם תוקף של פסק דין. 

הסכם לחיים משותפים: 

הסכם בין ידועים בציבור, אשר אין בכוונתם להינשא ואשר נועד להסדיר את החיים המשותפים וכן, את הפרידה באם יכשלו היחסים, לרבות חלוקת רכוש משותף, תשלום מזונות וכיו"ב. אין חובה לאשר הסכם שכזה, אולם ניתן לאשרו בבית–המשפט לענייני משפחה.

האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי. ליצירת קשר