דיני הירושה בישראל מוסדרים בחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
חוק הירושה מבחין בין ירושה על–פי דין לבין ירושה על–פי צוואה.
ירושה על–פי דין– חלה כאשר לא חלה על הירושה צוואה חוקית. במקרה כזה, חלוקת הירושה תעשה על–פי הוראות חוק הירושה. עם פטירתו של אדם שלא הותיר אחריו צוואה, יש להגיש בקשה לצו ירושה על מנת לפעול לחלוקת הירושה.
ירושה על–פי צוואה– ירושה בהתאם למסמך הצוואה במסגרתו קבע המנוח בעצמו למי הוא מוריש את נכסיו ובאיזו חלוקה.
לאחר פטירתו של אדם שהותיר אחריו צוואה ועל–מנת לממש את צוואתו, יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה.
בהתקיים מחלוקת באשר לצוואה (תוקפה, תכניה, נסיבות עריכתה וחתימתה וכיו"ב…), ניתן להגיש התנגדות לצו קיום צוואה.
ישנן 4 צורות לעריכת צוואות: בכתב, בעדים, בפני רשות או בעל–פה.
א. צוואה בכתב–יד– על הצוואה להיות כתובה כולה בכתב ידו של המצווה ולשאת תאריך בכתב ידו של המצווה. הצוואה תיחתם בידי המצווה.
ב. צוואה בעדים– צוואה בכתב (לרבות מסמך מודפס), נושאת תאריך. על הצוואה להיחתם על–ידי המצווה בפני 2 עדים, שאינם זוכים על–פי הצוואה, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו בחתימתם על גבי הצוואה, כי המצווה הצהיר וחתם כאמור.
ג. צוואה בפני רשות– שתי דרכים לעריכת צוואה כאמור:
האחת–אמירת דברי הצוואה בפני רשות ; שופט, רשם בית–משפט, הרשם לענייני ירושה או חבר של בית–דין דתי. השנייה–הגשת דברי הצוואה בכתב ע"י המצווה עצמו לרשות. דברי הצוואה יקראו בפני המצווה שיצהיר שזו צוואתו והרשות תאשר על–פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
היה והצוואה נכתבה בלשון שהמצווה אינו מבין, יש להקריא לו את הצוואה בשפה המובנת לו ועל המתרגם לאשר זאת על גבי הצוואה.
גם צוואה שנעשתה בפני רשות, ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה.
ד. צוואה בעל–פה– "שכיב מרע" וכן, "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות", רשאי לערוך צוואה בעל–פה. קרי: לומר את צוואתו בפני 2 עדים, המבינים את שפתו.
דברי המצווה, התאריך בו נאמרו ונסיבות עריכת הצוואה יירשמו ושני העדים יחתמו על הצוואה ויפקידו אותה אצל הרשם לענייני ירושה. על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות בהקדם האפשרי.
במקרה של צוואה בעל–פה, 2 העדים יכולים להיות זוכים על–פי הצוואה.
צוואה בעל–פה בטלה כעבור חודש ימים, לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי. ליצירת קשר
