אם יקרה לי משהו רע- מי יטפל בילדי הקטינים?

שיחת הטלפון השלישית שקיבלתי השבוע, שהעלתה את אותה השאלה והציפה את אותם הפחדים מהעבר השני של הקו, הבהירה לי סופית שהנושא דורש התייחסות….

אם יקרה לי משהו, מי יטפל בילדיי הקטינים   

זו היתה השאלה.

הטריגר, הסתבר, היה מאבק המשמורת והאפוטרופסות הניטש על הילד איתן בירן, שהוריו ואחיו נספו באסון הרכבל באיטליה.

הדין הישראלי מציע לפחות שני מסמכים שעשויים לתת מענה לסיטואציה;

מסמך הבעת רצון–

מסמך במסגרתו יכול ההורה לנקוב בשמו של האדם אותו היה רוצה למנות תחתיו כאפוטרופס על ילדו שטרם מלאו לו 18 שנה. מסמך כזה ייתן מענה לא רק למקרה של מות הורה אלא גם אם ההורה הפך, חלילה, לבלתי כשיר. לא כל עו"ד מוסמך לערוך מסמך הבעת רצון, אלא רק עו"ד שעבר הכשרה ספציפית בעניין.

צוואה–

מקובל לראות צוואה כמסמך המיועד לגיל השלישי. אבל, מציאות החיים מלמדת שהוא חשוב לא פחות בגילאים צעירים הרבה יותר, כשאנו הורים לילדים קטינים. בצוואה נרשום מה יעשה ברכושנו לאחר 120 שנה וניתן גם לציין את זהותו של האדם שנבקש שימונה כאפוטרופוס על ילדנו שטרם מלאו להם 18.

נכון. בית המשפט לא מחויב למנות את האדם שבשמו נקבת בצוואה או במסמך הבעת הרצון. אבל, יש סיכוי גבוה מאד שיעשה זאת ( ככל שטובת הילד לא קובעת אחרת). שהרי נקודת המוצא היא, שאנחנו כהורים יודעים הכי טוב מי ומה טוב לילדנו.

"לך על זה עכשיו,

העתיד לא מובטח לאף אחד"

– ווין דייר–