היה נדמה שהם הסכימו על הכול.
על חלוקת זמני השהות עם הבנות, על המזונות שלהן, על המועד בו יוציאו למכירה את הבית היפה והמטופח שלהם. אפילו הצליחו לחלק בהסכמה את אוסף האומנות המרשים שצברו במהלך השנים.
הם חשבו ש"ניצחו את השיטה". שהם לא יכנסו לסטטיסטיקה של גירושין מכוערים. הם לא יתכתשו בבתי משפט ולא "יוציאו עין" האחד לשנייה.
ובאמת, היה נדמה שהם צודקים. עד שהגיעו לדון באופציות שצבר בחברה בה הוא עובד.
היא היתה משוכנעת שברגע שהאופציות יתממשו, היא תקבל מחצית מהן. ממש כמו שחלקו באופן שווה את כל שאר הרכוש שצברו במהלך חיי הנישואין.
הוא הבהיר, שרק מחצית מהאופציות שהבשילו בתקופת הנישואין הן שלה. כל היתר מותנה בעבודתו העתידית בחברה בתקופה בה לא יהיו כבר יחד, כך שאין שום סיבה שתהנה מהן.
והעניין הזה, שטמן בתוכו סכומי עתק, הלך והעכיר את האווירה בבית והעלה את הדציבלים של השיחות ביניהם לטונים צורמים.
היא הרגישה קטנה לידו. לא מספיק מבינה. לא ידעה איך ליישב את המחלוקת שהכניסה דם רע לחייהם. היא החליטה לפנות ליעוץ משפטי.
עד היום היא לא יודעת לומר מה גרם לה למהר ולחתום על המסמכים עליהם חתמה אצל עורך דינה. אבל, מהר מאד מצאה עצמה בדיוק במקום אליו ייחלה לא להגיע לעולם: היא ורון בהליך משפטי סוער, מלוכלך, קולני ולא נעים בעליל.
3 שנים תמימות זה נמשך.
ככה זה כשגם ההסכמות האחרות, אליהן הצליחו להגיע בנועם בתחילת הדרך, התפוגגו כלא היו.
עד שיום אחד היא התעשתה. החליטה לשים את האגו בצד ועימו את המלחמות. החליטה לתת לקול השפוי, זה שמנהל אותה ברוב המישורים האחרים בחייה, לדבר גם כאן. היא עשתה את הפעולה הפשוטה ביותר- היא התקשרה לרון. בעצמה. בלי עורכי דין. בלי מתווכים.
נאמרו הרבה דברים ביניהם באותה השיחה. אבל, בדיעבד, מסתבר שהמשפט שהיווה את נקודת המפנה המשמעותית היה כשאמרה לרון ש "כל אחד יכול לעשות מלחמה. אבל, רק אמיצים יכולים לעשות שלום. בוא נלחם ביחד על השלום הזה".
והם נלחמו! הפעם ביחד.
הם הגיעו אלי להליך של גישור. בחלוף 4 מפגשים בלבד, הושגו הסכמות, שעוגנו בהסכם גירושין כולל, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.
הסתבר, שהמנטרה ששיננתי באזניהם, חדרה להם ללב ולשכל הישר:
"ההסכם הכי גרוע שתגיעו אליו בעצמכם יהיה טוב מכל פסק דין שיונחת עליכם ע"י ערכאה משפטית".
גישור הוא הליך וולונטרי. אתם תבחרו אם לנהל אותו או לא. בידיכם גם הכוח להפסיקו בכל רגע נתון.
גישור הוא הליך ממוקד, זול וקצר יותר מהליכים בערכאות משפטיות.
חל חיסיון על תוכן הליך הגישור וכל הנאמר במסגרתו לא יכול לשמש כראיה בכל הליך אחר.
במסגרת הליך הגישור ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים, שלא תמיד ניתן להגיע אליהם בהליך המתנהל בפני ערכאה שיפוטית.
