הצטברות הנסיבות הובילה לתוצאה המצערת:
גיל לא צעיר ( בלשון המעטה) – גיל גבורות. 80 שנה!
אדם לא בריא.
ולזה תוסיפו את העובדה המצערת שגם לקה בקורונה.
מאז לא חזר לעצמו.
אט, אט, חדרה לתודעתם של בניו ההבנה, שכבר אינו כשיר לנהל את ענייניו בעצמו, הבנה שקיבלה גושפנקא רפואית.
עופר, בנו הבכור של רחמים, הכריז שאין מנוס מלמכור את דירת מגורי אביו כדי לממן את הוצאת האב לדיור מוגן, שם יזכה להשגחה 24/7.
מני, הבן הצעיר, התנגד לכך בכל תוקף.
כדי לבסס את עמדתו ביקש להישען על הצוואה אותה ערך האב 5 שנים קודם לכן ולפיה ביקש להותיר את דירתו היחידה לשני בניו בחלקים שווים ביניהם.
אלא שלא עופר ולא מני נעזרו בטיעון המשפטי הנכון.
עופר מעולם לא קיבל שום מנדט משפטי מאביו להחליט עבור האב מה לעשות ברכושו של האב.
צוואת האב עליה ביקש מני להישען לא יכולה היתה אף היא לסייע משזו תקוים רק כאשר רחמים לא יהיה עוד בין החיים ויעבור לעולם שכולו טוב….
מה יכול היה לסייע?
לו רחמים היה מקדים תרופה למכה ועורך, עוד בהיותו כשיר, ייפוי כוח מתמשך ובמסגרתו ממנה מיופה כוח מטעמו לנהל את ענייניו. הו אז היה יכול אותו מיופה כוח לפעול כנדרש על מנת להוציא את האב לדיור מוגן.
ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך שיכול לערוך כל אדם בגיר וכשיר ובמסגרתו לקבוע מי ינהל את ענייניו וכיצד ינוהלו חייו כשהוא עצמו לא יהיה כשיר לעשות זאת אך עדיין יהיה בין החיים
רק עו"ד שהוסמך לכך יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך
יפוי כוח מתמשך וצוואה אלו שני מסמכים שונים. קיומו של מסמך אחד לא מייתר את הצורך במסמך השני
ואיך נגמרה המחלוקת בעניינו של רחמים, אתם שואלים?
למרבית הצער, כדי לקבוע מה יהיה בעניינו, לא היה מנוס מלפנות לבית המשפט….
רחמים לא הקדים תרופה למכה….
