מרוסקת. בוכה. שבורה. כך רווית הגיעה למשרדי.
" אני רוצה שתכנסי בו בכל הכוח. על בגידות משלמים ולי יש מספיק הוכחות לבגידה שלו".
יצאנו לדרך…..
כשליוסי, בעלה של רווית, התברר שהיא פתחה בהליכים נגדו לא היה מבוהל ממנו. הדבר האחרון שרצה שיקרה הוא ששני ילדיו המתבגרים ידעו שאבא שלהם לא היה נאמן לאמא שלהם. לכן, עורך הדין מטעמו מיהר להרים את הכפפה כשהצעתי שננהל משא ומתן וננסה להגיע להסכם.
אם יש משהו שאפיין את המשא ומתן הזה, זה היה ויתור. כניעה (כמעט) לכל תכתיביה של רווית. ככל שהתברר שיוסי מבוהל יותר, כך הדרישות של רווית רק הלכו וגדלו.
בחדרי חדרים, בשיחות בארבע עיניים, ניסיתי להבהיר לרווית, שדרישות מוגזמות, גם אם יענו בחיוב על ידי הצד השני, לא יעמדו במבחן המציאות. הבהרתי, שאין לנו כוונה לייצר לילדים " בית עשיר" ו"בית עני". אין לנו גם כוונה להגיע להסכם, שמראש ידוע שיוסי לא יצליח לקיים. אבל, רווית המשיכה לדרוש ויוסי המשיך לוותר.
הוא היה מוכן לשלם מזונות גבוהים מאד לילדים למרות שהוא ורווית השתכרו כמעט אותו הדבר ולמרות שהוסכם על חלוקת זמנים שווה עם הילדים. הוא היה מוכן לאפשר לרווית להתגורר בדירה המשותפת 5 שנים נוספות ללא תשלום ולאחר מכן לחלוק את תמורתה כך שרווית תקבל 65% מהתמורה והוא רק 35%, למרות שהדירה היפה שלהם נקנתה מכספים משותפים…..
מבחינת רווית, ניהלתי לה את המשא ומתן מצוין. הגענו לתוצאות טובות מכפי שחשבה שתקבל. מבחינתי, הבנתי ואף הזהרתי שיש פה פוטנציאל גבוה לבעייתיות.
לצערי, צדקתי….
שלושה ימים לפני המועד שנקבע לאישור ההסכם יוסי התעשת. הוא הבין שוויתר מידי.
רווית נותרה עם הסכם חתום אמנם אך חסר תוקף של פסק דין, כך שלא ניתן לאכוף אותו.
כשהסכם לא מאוזן והוא טוב מידי לצד האחד אך לא מספיק הוגן לאחר, יש סיכוי גבוה מאד שהוא לא יתממש
ממש כמו שקרה לרווית.
הסכם טוב הוא הסכם שרואה את שני הצדדים
אחרת–
It's too good to be true…..
