דנית וטלי היו בטוחות, שהקשיים הגדולים של חייהן המשותפים כבר הרחק מאחוריהן.
הן צלחו ביחד את המשבר הגדול עם אמה של דנית, שהתקשתה לקבל ולהפנים את העובדה, שבגיל 25 בתה היפה והמוצלחת התאהבה לפתע באישה.
הן צלחו ביחד את הקשיים של דנית להרות מתורם זרע.
הן אפילו צלחו את ההליך המשפטי, שנדרשו לעבור כדי שטלי תקבל צו הורות פסיקתי, שיכריז עליה כעל הורה של מאיה- בתם המשותפת.
הן רק לא הבינו, שקושי גדול לא פחות מזה עוד לפניהן.
אחרי 5 שנות זוגיות, טלי הודתה שהיא מאוהבת.
כבר לא בדנית.
אלא בגבר שפגשה במקום עבודתה.
הרבה דמעות זלגו. אינספור שיחות נערכו. אך, הפרידה כבר ריחפה בחלל הבית כעובדה מוגמרת.
דנית וטלי הבינו, שאין מנוס מלערוך הסכם מסודר במסגרתו יחלקו את הרכוש שצברו במהלך שנות הזוגיות.
מה שדנית סרבה להבין הוא, שיש לדון גם בחלוקת זמני השהות ובמזונותיה של מאיה.
אם נדייק יותר- דנית לא הפנימה, שמאיה היא בת משותפת שלה ושל טלי בכל מובן ושפרידתה שלה מטלי לא מייצרת פרידה של טלי ממאיה.
השיחות הקולניות שהחלו להתנהל בין שתי הנאהבות לשעבר גלשו מהר מאד למלחמה סוערת בבית- המשפט.
טלי הגישה, באמצעות משרדי, תביעה לקביעת אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים עם מאיה. דנית, לעומת זאת, הגישה תביעה לביטול צו ההורות הפסיקתי של טלי.
כשטלי שכרה את שירותיי לייצגה, היה ברור לי שאעשה הכול להצלחת התיק. לא רק כי זו דרכי וזו חובתי המקצועית, אלא שכל תא ונים בגופי זעק, שיש דברים בחיים שהם בלתי הפיכים. הורות היא אחד מהם❗
( למעט, כמובן, במקרים חריגים ביותר).
למרבית השמחה, גם בית המשפט סבר כמוני, הותיר את צו ההורות על כנו וקיבל את עתירתנו לקביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים של שתי האימהות עם מאיה?
♦️ דינה של הורות, שהוצהר עליה בצו הורות פסיקתי, כדינה של הורות ביולוגית כמעט לכל דבר וענין.
♦️צו הורות פסיקתי הוא כמעט בלתי הפיך ( למעט במקרים חריגים שנועדו לשמור על טובת הקטין).
♦️הורות אינה תלויה בקשר הזוגי עם ההורה השני ולכן פרידה בין בני/ות זוג אינה עילה לביטול צו הורות.
♦️ההחלטה להיות הורה, בשונה מההחלטה להיות בן/ת זוג של מישהו, היא החלטה לכל החיים.
