ליום הולדתה -27, שירן קיבלה את המתנה הגדולה ביותר שיכלה לבקש– נדב הציע לה נישואין!
הוא היה, ללא כל ספק, אהבת חייה והרבה מעבר למה שאיחלה לעצמה: ג'נטלמן אמיתי, נאה, משכיל ומצליח. והוא אהב וכיבד אותה בדרך שכל הורה מאחל לילדו.
מה הפלא, אפוא, שכשסיפרה להוריה שאביו של נדב דורש שיחתמו על הסכם ממון לפני הנישואין, שלפיו אין ולא תהיינה לה כל זכויות בחברה השייכת למשפחתו של נדב, הם הבליעו את העלבון שחנק את גרונם (שהרי אצלם זה ממש לא מקובל…) ומיהרו לומר לה שזו ממש לא סיבה לפקפק באהבתו אליה ושתעשה מה שביקש.
נדב הגיע ממשפחה מאד מבוססת כלכלית. אביו הקים, בעשר אצבעותיו, חברה משפחתית ליבוא ושיווק כלי בית. החברה צמחה וגדלה ברבות השנים והפכה לאימפריה קטנה, שמפרנסת את כל בני המשפחה: ההורים, נדב ושני אחיו.
כששירן קיבלה את נוסח הסכם הממון, כלל לא עלה על דעתה לבדוק אותו. היא סמכה על נדב בעיניים עצומות. סמכה על משפחתו שקיבלה אותה ממש כמו בת. מה גם, שהוצאת כספים על עו"ד מטעמה, שיוודא עבורה שההסכם מגן גם עליה, לא באה בחשבון מבחינתה. אז היא פשוט חתמה. חתמה על הנוסח הראשון ( והאחרון) שהוצג לה. ההסכם אושר בפני נוטריון שעימו עבד אביו של נדב ובזה תם הנושא מבחינתה.
נדמה היה שהחיים מאירים פנים לזוג הצעיר והיפה. זמן קצר לאחר החתונה, שירן גילתה שהיא בהריון. כשרן נולד, שירן התמסרה כל כולה לאימהות. כבר בחופשת הלידה הבינה, שאין סיכוי שהיא תחזור לעבודתה ו"תפקיר" את רן בידי מטפלת או חלילה בפעוטון עם עוד ילדים זבי חותם. "רן יגדל כמו נסיך" החליטה. ממילא, כסף לא היווה תמריץ בשלב זה ליציאתה לעבודה. נדב השתכר יפה מאד והצליח לפרנס את שלושתם ברווחה כלכלית.
כשלרן מלאה שנה בלבד, שירן הרתה בשנית וארבע שנים לאחר לידתו כבר מצאה עצמה אם לשלושה.
קשה היה לזהות בה את האישה המטופחת, חטובת הגוף ומסובבת הראשים שהיתה. נראה היה שיחד עם ניתוק חבל הטבור בינה לבין רן עם לידתו, נותק לבלי שוב הצורך שהניע אותה בעבר למקד אליה תשומת לב בזכות מראה החיצוני.
נדב התקשה לזהות בה את האישה בה התאהב. לא רק בשל הזנחתה החיצונית את עצמה, אלא בעיקר משום שהתשוקה שאפיינה אותה בעבר לעשייה משמעותית, להתפתחות אישית ולצמיחה – כל אלו נעלמו כלא היו.
נדב, לעומתה, רק נסק מעלה. לבד מפועלו בחברה המשפחתית, הוא גם פתח חברת בת לייבוא ושיווק כלים חד פעמיים, אשר הפכה במהרה לשם דבר בשוק. על שמה של חברה זו צבר נדב נכסים לא מעטים.
ההתרחקות בין בני הזוג היתה רק עניין של זמן. זמן, ותוצר של התעלמות שני בני הזוג מהחומה הבלתי נראית שהלכה ונוצרה ביניהם.
עד היום ההוא, שבו קיבלה שירן שיחת טלפון אנונימית מגבר זר, שהסתפק במשפט אותו לא תשכח לעולם: " הגיע הזמן שתבדקי מה הבעל שלך עושה עם המזכירה שלו בזמן שאת מגדלת לו את הילדים".
חוקר פרטי.
ראיות מוכחות.
התפכחות. הבנה. הודאה של נדב….
זה בגדול מה שקרה לאחר מכן.
הם עשו ניסיון להיעזר בטיפול זוגי. אך מהר מאד הבינו שהקשר הזה הגיע לסיומו והפרידה היתה בלתי נמנעת.
כששירן הגיעה למשרדי, היא כלל לא זכרה שאי שם, בתחילת הדרך, חתמה על הסכם ממון. התשאול שלי אותה גרם לה להיזכר, הגם שממש הקלה ראש בהסכם גם עתה. ממש כמו במועד בו חתמה עליו.
הבהרתי מייד, שהסכם הוא הסכם והסכמים יש לכבד. יחד עם זאת, חיפשתי את הדרך המשפטית שתאפשר לי להוציא את שירן מחיי הנישואין האלו במצב כלכלי מכובד ומכבד. למזלה של שירן, מצאתי את הפרצה המיוחלת; האופן בו נוסח הסכם הממון לא כלל את חברת הבת של נדב על שלל נכסיה כך שניתן היה לראות בהם נכסים משותפים לבני הזוג.
זה בקלות יכול היה להיגמר אחרת!!!
הסכמי ממון הם הדרך הטובה ביותר שלכם לקבוע בעצמכם את האופן בו תרצו לקיים את ההסדר הרכושי עם בן.ת זוגכם.
אבל,
וזה אבל גדול–
לעולם אל תחתמו על הסכם ממון (ועל שום מסמך משפטי אחר) בלי להבין את מלוא משמעות תוכנו ואת השלכותיו המשפטיות ובלי לוודא שגם זכויותיכם שלכם עוגנו במסגרתו.
זכרו: הקף הרכוש עימו אתם מתחילים את חייכם המשותפים עם בן.ת הזוג לא משקף, קרוב לוודאי, את היקפו כפי שיהיה בעת פרידה.
