את – חירותך!️

רונה של ינון.

כך כולם הכירו אותה. כך אפילו היא התחילה להתייחס אל עצמה.

כבר לא אישיות נפרדת, אלא נגזרת סימביוטית של האיש אותו פגשה בגיל 18 והפך לאהבת חייה, 

אבי ילדיה, בעלה.

הוא היה מבוגר ממנה ב– 5 שנים. סטודנט מוכשר לאדריכלות בטכניון. היא היתה ערב גיוסה לצה"ל. נפגשו בסופי שבוע, כשהיא חזרה מהבסיס והוא שב לבית הוריו במרכז הארץ. הוא נתן לה את העוגן והיציבות בטירונות, בקורס ולאורך כל השרות הצבאי. היא סיפקה לו את השקט שנדרש לו כדי להתמיד בלימודיו ולשמר את מקומו כסטודנט מצטיין. 

בסופי השבוע המשותפים שלהם, פרחה האהבה.

כשהשתחררה מצה"ל, רונה לא הרגישה שום צורך לצאת ל"טיול הגדול" שעליו כולם סביבה חלמו, 

דיברו ומימשו. טיול רכבות שערכה עם 2 חברותיה הטובות משך כשבועיים ומחצה באירופה, הספיק לה כדי להבין, שבלי ינון היא לא באמת נהנית. היא רוצה הביתה. לזרועותיו.

מהר מאד הצליחה להשתלב בעבודה בבנק. התחילה בתפקיד זמני כממלאת מקומה של עובדת שיצאה לחופשת לידה. בזכות נועם הליכותיה, מסירותה וחריצותה, הצליחה לגרום למנהל הישיר שלה למצוא עבורה שיבוץ קבוע בעבודה במקום. 

השעות הנוחות, סביבת העבודה השקטה והלא מאיימת והקירבה הביתה, התאימו לה כמו כפפה ליד. המחשבה על לימודים אקדמאיים הלכה והתרחקה ממנה.

כשחגגו 5 שנות חברות, ינון כרע ברך. זה היה הפתיח ל-25 שנות נישואין שהתנהלו בדרך שפחות אפיינה את בני דורם: הוא– האמון הבלעדי על פרנסת הבית. היא, שעזבה את העבודה הנוחה בבנק, הפכה לעקרת בית למופת, אם מסורה, חמה ואוהבת לארבעת הילדים שנולדו להם.

לאורך השנים הראשונות, זה עבד מצוין. ינון קנה את עולמו כאדריכל בעל שם ונהנה מ"אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים". רונה מצאה את מהותה באימהותה.

אלא שמבלי שיתנו דעתם לעניין, הלכה ונפערה תהום בינה לבין ינון: תחילה, חדלה להיות הגורם אתו הוא מתייעץ בלבטיו המקצועיים. לאחר מכן, התחיל לצמצם אף את האופן בו שיתף אותה בחוויות יומו, שהיו רחוקות כל כך מעולמה. רונה, מצידה, ביקשה תחילה שלא להעמיס על ינון את ענייני הגידול השוטפים של ילדיהם, מתוך דאגה לפנות לו ראש שקט לענייניו החשובים. אט, אט, מצאה שממילא חברותיה– אימהות אף הן לילדים בגילאים דומים לילדיה שלה– מגלות עניין רב יותר בכל הקשור ללבטי גידול ילדים, לאתגרים ולהנאות שבדרך.

כ"מתנה" לחתונת הכסף לציון 25 שנים לנישואיהם, רונה קיבלה מינון את מסמכי הבקשה שהגיש ליישוב סכסוך. הוא פתח בהליך גירושין.

רונה הגיעה למשרדי נסערת, פגועה עד עמקי נשמתה, כאובה ואבודה.

" זו התודה שלו אלי אחרי כל השנים האלה? תראי איזה ילדים פרחים גידלתי לו. איזה בית תחזקתי לו. את עצמי השארתי לגמרי מאחור. איך אני אמורה לשרוד עכשיו???"

אם אבחן את הדברים בצורה מספרית קרה, השגתי לרונה בהליך המשפטי את כל מה שרצתה ואף יותר מכך; מזונות אישה עד למועד סידור הגט, מזונות משקמים/ דמי הסתגלות למשך תקופה בת שנתיים לאחר הגט ואפילו חלוקת רכוש שלא מחצה על מחצה אלא ביחס של 55% לרונה ו-45% לינון.

יחד עם זאת, לא יכולתי להתעלם מהעובדה, ששום תוצאה משפטית, טובה ככל שתהיה, לא תוכל לעולם להביא לאיזון אמיתי בין הפוטנציאל הכלכלי אותו פיתח וטיפח ינון במהלך חיי הנישואין, לזה של רונה.

?️ תלות כלכלית מחלישה !

?️ גם אם מציאות החיים שלך אינה מאלצת אותך לעבוד, בין אם בשל נישואיך לבן זוג מצליח   

ובין אם נולדת למשפחה עשירה, זכרי תמיד: לא לעולם חוסן️! החיים דינאמיים וחובתך לעצמך היא לדעת לשרוד כלכלית בכוחות עצמך בלבד!

?️ לעולם לא מאוחר מידי לעשות זאת!

?️ את– חירותך!️